שאל את הרב - כבוד המת, נפטרים, ודיני אבלות
יש לכם שאלה לרב? מלאו את הטופס ותשאלו את הרב רק לפני שאתם שואלים תוודאו שלא קיימת תשובה ברשימה למטה
שם*
טלפון
אימייל
שאלה*
תשובות של הרב
עמוד מתוך: 2
ראשון | אחרון
שלמה עובדיה - מברזיל 17.04.12

אנשים שנהרגו ל"ע בפיגוע או בתאונה קשה ויש בשטח הארוע חלקי גוף, האם יש חובה לוודא לאיזו גופה שייך כל חלק, כדי לקבור את כל חלקי המת בקבר אחד, או שאין צורך להקפיד על כך, ובלבד שכל החלקים יבואו לקבורה אפילו בקבר אחים?

כתב במעבר יבק (שפתי רננות פרק כ"ה): ועל פי מה שאמרנו שהנפש היא בעצמות ומתראים בדיוקן שהיו בעולם הזה, על כן צריך ליזהר שיהיו כל אבריו עמו בקברו, ובפרט אותם שאין להם חליפין, וראיתי נוהגים שאפילו שיני הלסתות שאין להם חליפין, מצניעין אותם להקבר עמהם. וכל שכן אם מחמת חולי הוצרכו לחתוך לו אבר אם אפשר להם יקברוהו עמו, וראיה מדוד דאסיק רישיה לגבי גופיה דאבשלום (סוטה י, ע"ב). וכן הוא בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' ר"ה): ודבר זה ודאי לכבודו שיהיה כל גופו קבור ביחד. אולם בשו"ת חתם סופר (חלק ד' סימן קל"ב) כתב: אי משום תערובת הדם שבעפר לא ידעתי מה היה ההפסד אי היה נקבר בפני עצמו כלל בסמוך להם ואפילו ברחוק מהם לא ידעתי קפידא כ"כ בזה, ומשמע קצת דאפילו באברים שלמים אין קפידא כל-כך. וכן בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סימן ל"ט) פסק כדעת החתם סופר.

 

להלכה: לכתחילה ודאי צריך לעשות מאמץ לשייך את חלקי הגופה לגופת המת, כדעת המעבר יבק. אולם אם יש קושי גדול, או אם צריך לעכב קבורת המת אפשר לסמוך על דעת החתם סופר שאפשר לקבור את המת בקבר אחד ואת שאר החלקים בקבר אחר.

 

 

שאול כהן - הונג קונג 02.05.12
בארוע מב"ט כאשר מדובר בתליה, האם יש חובה לקבור גם את החבל שעליו נתלה הנפטר?

במסכת סנהדרין (דף מ"ה ע"ב): "אחד אבן שנסקל בה ואחד עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן נקברים עמו", ורש"י שם ד"ה כולם פירש "דמריבוייא דקבור תקברנו יתירא משמע ליה דאף עץ בעי קבורה. ובספר חסידים (סימן אלף קיג) נאמר: סכין אחד מצאו בקבר של הרוגים שנהרגו על קידוש השם לאחר שנים רבות שחפרו קבר ומצאו הסכין ורצו לקחת אותו אמר החכם במקום שנמצא שם תשימו אותו ואל יעשו בו מלאכה ואל יהנה בו. ובשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קנ"ח) כתב לענין השאלה שהביא בלחם הפנים (יו"ד סי' ח') שאיש אחד קנה סייף מאת התליין הממונה להרוג מחוייבי מיתה ועשה ממנו סכין של שחיטה, וכתב הגאון מהריעב"ץ ז"ל שיש לחוש בזה משום איסור הנאה, שכן בהרוגי ב"ד שנו חכמים סייף שנהרג בו נקבר עמו, ביחוד אם דן בו ישראל ואע"ג דשלא כדין הרגו פשיטא דיש לחוש, עכ"ל ובשו"ת קול מבשר( חלק א סימן נח): "על דבר השאלה של וועדת הר ציון, בענין מה שהביאו העולים חבל עב שהסירו מעל אחד העצים בעיר אחת שבמדינת פולין שנתלו עליו מאחינו בית ישראל הי"ד ומנהלי הוועדה הנ"ל הנהיגו שבזמן שמתאספים ביום עשרה בטבת בבהכ"נ של הר ציון להתפלל ולהזכיר נשמות ההרוגים הקדושים הי"ד אז יתאזר החזן בחבל זה, ועכשיו הם שואלים אם אין חשש איסור בזה". פסק בסוף התשובה :"החבל העב שנתלו עליו יש לו דין סודר שנחנק בו וצריך קבורה והוא אסור בהנאה ואם כן אסור להשתמש בו שיחגור אותו החזן על מלבושיו, והוא איסור דאורייתא דיליף ליה מקרא כנ"ל."

 

להלכה: מכל המקורות הנ"ל נראה שכלי שגרם למותו של אדם בין שמיתה זו היתה כדין, כמו הרוגי בית דין, ובין אם מיתה זו היתה שלא כדין.כמו המקרים המובאים בספר חסידים ובשאילת יעבץ,הכלי נאסר בהנאה וטעון קבורה ולכן במקרה של תליה יש להביא לקבורה את החבל.

יוסי גבירץ - תל אביב 26.08.12
האם חלים דיני כבוד המת רק כאשר מדובר במת שלם או גם כאשר מדובר בחלקים מהמת בלבד?

והנה פשוט שאיכא ענין כבוד המת בשעת הקבורה אף שנשארו להקבר מהמת רק אברים כיון שממת זה לא נשאר מה לקבור אלא אברים אחדים אף שכהן לא מיטמא לאברים דמת מצוה, לא שייך זה לענין כבוד המת דודאי יש חיוב כבוד המת אף רק לאברים כיון שרק אברים אלו נשארו לקוברם וזהו כל כבודו, וממילא מותר להשהותם בשביל לשתף בהלוייתם קהל רב שהוא לכבודו. ויש גם להביא כעין ראיה מקראי דמלכים באיזבל שאכלו הכלבים את גופה ולא נשאר כי אם הגולגולת והרגלים וכפות הידים, ואיכא ברד"ק שני לשונות של לישנא בתרא קברו את האברים שנשארו, והתם לא היה חיוב קבורה כיון שנאמר מפי הנביא ואין קובר, אבל מ"מ אמר יהוא לקוברה מצד הכבוד שהיא בת מלך, אלמא דשייך כבוד אף שנשארו רק אברים, ובגשר החיים (חלק א' עמוד סה ) כתב ולאו דווקא מת שלם אלא אפילו עצמות שלוקטו אחר עכול הבשר הושוו גם הם לספר תורה (ברכות וטוש"ע ת"ג) ואם יש בהם שדרא וגולגולת "ששלדו של מת קיימת" נהוג בהם כל הנהוג בהלוית מת (טוש"ע סס"י שס"א וראה סס"י שמ"ה). ואם יש אברים חלקיים או כזית מן המת, אף שבדינים ידועים אין להם הערך של מת שלם - חייבים לכבדם ואסור ג"כ לזלזל בהם (ובנוגע למצוות הקבורה ראה הלאה פט"ז סעי' ב'), שהוא הדין כחלקי גויל של ספר-תורה וכמו שכתב החתם סופר שנ"ג: שכשם שאין חילוק בין ספר תורה שלם לבין אות אחת כך אין חילוק בזה בין מת שלם לבין חלק קטן ממנו עי"ש). [והרב ר' יצחק אהרן המגיד דוולקאמיר (בקונטרסו חסד ואמת) הוסיף עוד סברא: ק"ו משברי כלי חרס שבלעו מבשר הקודש דתנא ר' שמעיה שברי כלי חרס נבלעין במקומן (יומא פ"א) משום שנבלע בהם טעם בשר קודש וק"ו לבשר גוף אדם שנבלעה בו קדושה רבה].

 

להלכה: מתנדבי זק"א העוסקים במלאכת הקודש של איסוף חלקים מהמת כדי להביאם לקבר ישראל יש להם להזהר בכל כללי ההלכה הנובעים מכבוד המת כגון האיסור לקיים מצוות או לדבר דברים בטלים גם כאשר מדובר בחלקי המת בלבד

הרב יעקב רוז'ה שליט"א 15.01.07

פעילותם של מתנדבי זק"א חובקת עולם. גם בארצות רחוקות פועלים אנשי הקודש להביא את מתי ישראל לקבר ישראל ללא נתיחה וללא - ח"ו - שרפת הגופה רח"ל. בחלק מהמקרים קרובי המשפחה גרים בארץ ואין באפשרותם להגיע ללויה ולקבורה והם נשארים בארץ. עלתה השאלה מתי חלים על בני המשפחה דיני אבלות, האם עליהם להמתין עד לאחר קבורת המת שם, בארץ מרחקים, או האם חלים עליהם דיני שבעה מיד בשעה שקבלו את הבשורה המרה?

בנושא זה יש מחלוקת האחרונים:

בשו"ת משיב דבר (חלק ב סימן עב) פסק: "אשר חקר הלכה למעשה במי שנודע לו ע"י דלוג רב (מברק) שמת קרובו שחייב להתאבל עליו במקום אחר. ונסתם הגולל ביום מחר או שלישי מאימתי יתחיל האבלות אם יש לו דין מת אשר משלחים אותו למקום אחר שמתחילים להתאבל מיד. נראה ברור דזה הדין אינו אלא במי שמתו מוטל לפניו והוא מתעסק עמו ואז כשמוסרו לקוברו נפטר הוא ממנו ונוהג אבילות. משאין כן מי שהוא בעיר אחרת ולא נתעסק עמו אינו נוהג אבלות עד שנקבר ממש". לדעתו יש להמתין ולשבת שבעה רק לאחר הקבורה.

 

אולם בשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן רס) חלק וכתב: "ועל דבר שאלתו באחד שנודע לו ע"י ט"ג  (מברק) שמתה אחותו בעיר וויען ונודע כי לא יקברוה עד אחר ב' ימים מעת לעת משעת מיתה והוא לא יוכל לבא עוד שמה משעה שנודע לו עד שעת קבורה אימת יתחיל להתאבל אם מיד או משעת קבורה". והשיב: "וגם י"ל דכונת רמב"ם כיון דעל פי רוב לא נודע שעת קבורה במוליך ממקום למקום גם אם לפעמים מזדמן שיודע מזה מ"מ לא פליג ומתחיל להתאבל מיד".

 

וכן פסק בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן רנג): "ומכאן למדינת בעלגיא הוא מקום רחוק טובא ולא מצוי כלל שיסעו מכאן לשם להיות אצל הקבורה ולכן אף להרמב"ם והש"ע מתחילין אלו שבכאן למנות מיד".

 

וכן פסק בשו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן קסח): "ולענין הידיעות הבאות מעבר לים וע"י המרחק נפקא מינא ביום שלם, בעניותי העיקר שיתאבל מיד אע"פ שיודע שהקבורה במרחקים לא תהיה  רק למחר".

 

וכן דעת הגרצ"פ פראנק הובאו דבריו  בספר חזון למועד.

 

להלכה: דעת רוב הפוסקים היא כי יש לשבת שבעה מיד בהגיע הידיעה. וכתב בספר נטעי גבריאל "וכן נהגו בעלי הוראות".

הרב יעקב רוז'ה שליט"א 02.05.07

ש. אב שהתאבד, הוא נקרא: אברהם. האם בנסיבות כאלה לקרוא שם על שמו?

ת. עדיף להוסיף שם נוסף ראשון.

הרב יעקב רוז'ה שליט"א 18.02.08

ש. דוד שלי נפטר. האם שבועיים מיום הפטירה מותר לי ללכת לחתונה?

ת. לך מותר ללכת.

הרב יעקב רוז'ה שליט"א 03.05.09

ש. האם צריך לנהוג בהלכות אבלות, לשבת שבעה, על הורים חורגים שנפטרו?

ת. כן, נוהגים בהלכות אבלות לכל דבר.

הרב יעקב רוז'ה שליט"א 02.09.10

 א . פסק הרמב"ם (הלכות אבל פרק א הלכה י): "כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא".

ב . וכן פסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שמה סעיף ה) "כל הפורשים מדרכי צבור, והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צווארם, ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם, ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמן כשאר האומות, וכן המומרים והמוסרים, כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים".

 

ג . בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן מא פרק ה) הסביר את טעמה של הלכה זו, המחמירה מאוד ביחס לפורש מן הציבור: "אמנם האומה העזה שבאומות קנאית היא ונוקמת, נוקמת היא בקנאה קשה כשאול מעוכרי חייה, לא תשא פני כל, את אחיה לא תכיר ואת בניה לא תדע, חי בלבה קול הכרוז של הרועה הראשון: כה אמר ד' אלהי ישראל, שימו איש חרבו על ירכו, עברו ושובו משער לשער במחנה, והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. ויודעת היא האומה, שהפורשים מדרכי צבור שהם כבני חורין לעצמן כבני בלי דת ממיתים הם את נשמתה נוטלים הם ממנה את המזון המחיה אותה המשיב את רוחה והם הם הנם אויביה, אויבי נשמתה, שונאיו של מקום, שונאי ד' אלהי ישראל השוכן בקרבה שהוא אל - חייה, ובזעם תקפץ רחמיה למען עמדתה וקיומה - כדי להחזיק את נשמתה לדור דורים" (מאמר על במותינו חללים מהגאון הגרא"י הכהן קוק זצ"ל בספר זכרון שי"ל בשנת תש"ה).

 

ד. אולם לענין אמירת קדיש, הדין שונה, וכך פסק בשו"ת ציץ אליעזר (שם) (א) ועיינתי בגוף דברי המהרד"ך וראיתי שסובר שמעצם הדין יש לו לבן המומר לומר קדיש כאחד משאר האבלים אף אם היה מומר להכעיס דהא אעפ"י שחטא ישראל הוא, ואף שהאב מומר לדת הבעל בכל זאת שייך גביה ברא מזכא אבא דהא חזקיהו מלך יהודה גרר עצמות אביו והודו לו חכמים ואמרינן בפרק נגמר הדין בטעמא דחזקיהו שגרר עצמות אביו כי היכי דתהוי ליה כפרה, אלמא מה שאפשר לבן לזכות לאביו יש לו לזכותו ואעפ"י שהאב מומר לבעל להכעיס דהא אחז מומר לבעל להכעיס הוה וכל הרעות אשר השם שנא עשה ואפילו הכי חזקיה בנו גרר עצמותיו כי היכי דתהוי ליה כפרה והודו לו חכמים ואם לא היה מועיל לו לא היה עושה כן ולא היו מודים לו חכמים וכן מצינו בפ' אין דורשין בחגיגה דרבי מאיר רצה לזכות את אחר רבו ואע"פ שכפר בעיקר וחלל שבת בפרהסיא וכמה רעות עשה ויצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

 

בספר הליכות שלמה - תפילה (להגרש"ז אויערבאך זצ"ל, עמוד רכו) פסק: "אף אם האב רשע גמור כזה אשר אין מתאבלים עליו כלל, אומר בנו קדיש לעילוי נשמתו".

 

ובאורחות ההלכה (שם הערה 46): "וכמו שכתב בשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן שכ"ו. ועיין שם דבכהאי גוונא שהוא רשע מפורסם יאמר הבן את הקדישים במשך כל י"ב חודש. ועובדא הווה באחד שציווה למסור גופו לאחר מותו לשרפה רח"ל והורה רבנו לנו שאם יקיימו דבריו לא יתאבל כלל, אבל מכל מקום יאמר קדיש (אמנם כששמעו בני המשפחה הוראה זו, נחרדו והביאהו לקבר ישראל) וכן הורה לענין אשה שציוותה למסור גופה לצרכי מדע רח"ל ראף דקיל קצת משרפה כיון שלפעמים מחזירים חלקים מן הגוף לקבורה, מכל מקום לדינא אין חילוק ביניהם".

 

להלכה: לא נוהגים קריעה ואבלות כדי לא להראות צער, אבל אומרים קדיש ושאר תפילות כדי להציל נשמתו.

הרב חיים דביר שליט"א 05.09.11

ש. גר שעבר גיור [אבא יהודי אמא נוצריה] וחס ושלום אחד מההורים נפטר. האם צריך לשבת שבעה על האבא או על האמא? 

ת. אינו צריך כלל.

הרב יעקב רוז'ה שליט"א 28.01.13

ש. באזורנו אנו נפגשים פעמים רבות על מסילת הרכבת, בתאונות מחרידות בין רכבות לרכבים פרטיים או בין הולכי רגל לרכבת, במקרים אלו הפיזור על פסי הרכבת הוא רחב היקף, עד כמה חובה לטרוח לאסוף את חלקי הגופה, והאם יש הבדל בין חלקי רקמה לדם?

(חיים גלינסקי – מפקד צוות 770 לוד)

תשובה:

א.      חובת קבורה מאורייתא היא על בשר עד כזית (תוס' יו"ט מס' שבת פרק י' משנה ה'), ועצם עד כשעורה (שבט הלוי חלק א' קל"ד), פחות מכאן לכתחילה יש חיוב קבורה מדרבנן אפי' בכלשהו (משום גניזה – חת"ס ח"ב שנ"ג).

 

ב.      קבורת דם הינה מדרבנן כנזכר בשו"ת מהרש"ם (סימן קס"ב) וז"ל: ואף שקיימא לן דהמלין מתו עובר בלא תעשה היינו בהמת גופיה אבל גבי הדם ודאי דלא שייך בל תלין וכו' ולכן לכולי עלמא חיוב הקבורה בדם הוא רק מדרבנן, עכ"ל.

 

ג.       לכתחילה יש לאסוף כל טיפת דם מחשש לדם הנפש, בדיעבד, בדם שיצא בוודאי לאחר מיתה יש להקל כדעת גשר החיים (חלק א' פרק י"א אות ה') לאסוף רק אם יש רביעית דם במקום אחד.

 

הלכה למעשה: במקרה של תאונה מסילת ברזל, שכפי שצוין בשאלה הפיזור הוא רחב היקף, מן הראוי לאסוף עד כמה שיד אדם מגעת, וחזקה על אנשי זק"א האמונים על מלאכת הקודש שיעשו את המוטל עליהם בדקדוק ההלכה.

הרב משה ראוכברגר שליט"א 04.08.12

ש. אזכרה של אבא יוצאת בשבת, מתי יש לצום ביום חמישי או ביום ראשון? 

ת. ביום חמישי, תמיד להקדים ולא לאחר.

הרב רוז'ה שליט"א 19.04.13

שלום רב,\nאבי הלך לעולמו אתמול והיום ההלוויה. אני שוהה בחו\'ל ואין באפשרותי להגיעה להלוויה ולא ל\"שבעה\" עם המשפחה בארץ מסיבות אישיות רציניות. במדינה שאני נמצא אין בית כנסת ואין קהילה יהודית ברדיוס 200 ק\'מ שאיתה אוכל לעשות מיניין ולכן אני אשב \"שבעה\" לבד עם עזרה מצד חבר מקומי לא יהודי. רציתי לדעת בצורה קצת מפורטת על תפילות ומנהגי אבלות (אילו תפילות אני חייב לומר ואיך, האם מותר לי כיחיד לומר קדיש ומתי בסדר התפילות ) אנה עזרו לי להתאבל על אבי באופן הנכון. תודה מראש ושישמור עליכם אלוהים.

1.יש לנהוג את כל דיני האבלות דהיינו קריעה, איסור רחיצה,  איסור נעילת נעלי עור,  איסור ללמוד תורה, איסור יציאה הבית , איסור חיי אישות. כל זאת במשך כל ימי השבעה , איסור גילוח ותספורת עד יום השלושים מיום הקבורה.

2.   תפילות כרגיל

3.   אם אין מנין לא אומרים קדיש.

4.   ביום השביעי נוהגים דיני שבעה רק שעה אחת בבוקר ואז קמים מהשבעה.

הרב רוז'ה 13.10.13

ש. שלום רב, עכב טעות בהקצאת חלקת קבר מתבקשת העברת הנקבר לחלקת קבר סמוכה. האם ניתן לעשות זאת באופן שלא יהווה חילול המת? האם יש פרוצדורה מיוחדת לצורך הליך שכזה? תודה.

ת. אדם שנקבר בקבר ששייך לאדם אחר, אין מנוחה לנשמתו כי הוא קבור בקבר גזול.

ולכן לפי ההלכה מותר להוציא אותו ולהעבירו לקבר אחר.

ההוצאה מותרת בתנאי שיעשה זאת אדם ירא שמים ובעל נסיון .

אם מדובר להעביר לבית קברות אחר יש צורך באישור של הרופא המחוזי של לשכת הבריאות המקומית

הרב רוז'ה 29.10.13

ש. אבי ז"ל נפטר לפני כשמונה שנים, ולאחר מותו נשלח לנתיחה כדי שנדע מה סיבת המוות (דום לב ). והיום לאחר 8 שנים נשלח לנו מכתב מהמכון לרפואה משפטית שנותרו חלקים שלא הובאו לקבורה (כמובן שללא ידיעתינו ואו הסכמתינו) מה הנוהל במצב זה מבחינה הלכתית ? עדיין לא קיבלנו את כל האינפורמציה רק נכתב כי ניתן לקבור את האיברים בקבר אחים או לפתוח את הקבר - האופציה השנייה נשמעת לי הגיונית ) מבחינת הקבורה עצמה האם צריך לקיים הלוויה נוספת על החלקים??

ת. לפי ההלכה יש לקבור את החלקים בקבר  המנוח. מזזים את המצבה וטומנים את החלקים בעומק שלושה טפחים בלבד.  

לא מגיעים לנפטר עצמו בשום פנים.

כל ההוצאות על חשבון משרד הבריאות

ביום ההטמנה אין דיני אבלות או תפילות

אם מעוניינים בהטמנה בקבר המנוח, יש לסמן זאת בטופס שקבלו ממשרד  הבריאות ותוך חודש יצרו איתם קשר.

 

הרב יעקב רוז'ה שליט"א 14.05.14

האם מוות סופי של האדם נקבע על פי הלב או על פי המוח כמובן על פי פסיקת ההלכה?

תשובה: הנושא רחב מאוד.

בקיצור, חלק מהפוסקים שמוות מוחי הוא מוות סופי גם אם הלב פועם על ידי מכונה' כך סובר הרב משה פיינשטיין זצ"ל וכן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועוד פוסקים לעומת זאת דעת הרב אלישיב זצ"ל וכן הרב ואזנר  שליט"א  סוברים שכל עוד הלב פועם האדם חי לכל דבר.

הרב יעקב רוז'ה 22.02.15

בגדים או חפצים אחרים הספוגים בדם שיצא מהמת, כיצד והיכן יש לקוברם?

א. יש להשתדל שכל הממצאים הספוגים בדם יובאו לקבורה יחד עם המת בקברו.

ב. אם המת כבר נקבר, אסור לפתוח את קברו לשם קבורת הדם. אולם מותר לחפור בעפר אשר מעל לקבר ולקבור שם את הממצאים ספוגי הדם בתנאי שלא יפתחו את לוחות האבן המכסות את המת.

הרב יעקב רוז'ה 15.11.14

א. לפני כשבוע ב''פיגוע הדריסה'' בירושלים נפצע  בחור באופן אנוש ולצערנו נפטר אחרי יומיים. מתנדבי זק"א ניקו את הדם והממצאים מאותו מקום ששכב הבחור הפצוע שנפטר אח''כ. הממצאים הובאו לשמגר לצורך קבורה. כבוד הרב יואיל לפסוק לנו האם הדם והממצאים צריך קבורה  ע''פ ההלכה.  היות שאין זה  ''דם הנפש".

 

ב. מה הדין בהרוג שיצא ממנו דם ויש לחוש שדם הנפש נבלע בבגדיו ונעליו, האם צריך לפשוט את בגדיו מעליו או להשאירו עליו ויקבר עם בגדיו.  ומה הדין אם נשפך מדמו על הקרקע ?  

א. דם שיצא מחיים ופסק, אינו טעון קבורה לכולי עלמא.

 

ב. דם שיצא מחיים סמוך למיתה ונמשך עד למיתה, לדעת "החינוך בית יהודה" ו"חיים ביד", יש חיוב לקוברו דחיישינן שיש בו דם הנפש.

 

ג.  דם הנפש, דהיינו דם שיצא בשעת מיתה שזהו הדם שהנפש תלויה בו, לכולי עלמא טעון קבורה, מדרבנן.

 

ד. דם שיצא לאחר מיתה, לדעת "החינוך בית יהודה" ו"חיים ביד" אינו טעון קבורה כלל כי ברור שאין זה דם שהנפש תלויה בו, ולדעת המהרש"ם ושבט הלוי טעון קבורה היות וכל דם היוצא מן האדם הרי הוא כבשרו, ובגשר החיים כתב שרק אם יש רביעית דם במקום אחד טעון קבורה כי לשיטתו קבורת דם היא רק משום טומאה וזה שייך רק ברביעית במקום אחד.

 

לאור האמור לעיל, מתנדבי זק"א הבאים לטפל בארועי מוות בלתי טבעי ויש דם במקום האסון, מִסָפֵק יש לאסוף כל טיפה וטיפה של דם כדי להביא לקבורה יחד עם המת. אולם בשעת דחק גדול כגון דם מן המת שנתפזר לאורך מסילת ברזל וכמעט בלתי אפשרי לאסוף את כל הדם יש לסמוך על דעת גשר החיים ולאסוף רק אם יש רביעית דם במקום אחד.

הרב יעקב רוז'ה 22.11.14

בפיגוע הקשה והאכזרי שהתרחש השבוע בירושלים,  כשבני עוולה מחבלים ימ"ש הרגו וטבחו יהודים באמצע התפילה, ונהרגו מעוטפים בטליתם ומעוטרים בתפילין . התפילין שהיה עליהם וכן הרצועות הוכתמו בדם . מה דינם לגבי קבורה,  ובאיזה אופנים קוברים?

א. דם שיוצא בשעת יציאת נשמה וכן דם היוצא לאחר מיתה טעון קבורה. 

ב. חפצים "שיש" עליהם דם, יש לנקות אותם ולספוג מהם את הדם במגבת וכדו' ולקבור את הדם הספוג.

ג. חפצים "שנבלע" בהם דם ואי אפשר לנקות מהם את הדם כמו ספרי קודש . יש לקבור את החפץ.

ד. ולכן, רצועות התפילין שנספג בהן הדם ואי אפשר לנקות אותן, יש לקבור אותן.

ה.  בתי התפילין , שהדם היה רק על החלק החיצוני ואפשר לנקות את כל הדם - אין צריך לקבור אלא לנקות היטב כנ"ל.

ו. אם הדם חדר לתוך בית התפילין עצמו יש חובה לקבור את הבית כולל הפרשיות, ואז יש להניח את הבית בתוך כלי חרס סגור כדין גניזה, וכך לקוברו.
הרב יעקב רוז'ה 29.11.14

הגענו השבוע למקרה של אדם שהתאבד בתליה, מה דין החבל שבאמצעותו נתלה האדם, האם יש לו חובת קבורה?

הלכה למעשה מכל המקורות דלהלן (בהערות) ועוד, נראה שכלי שגרם למותו של אדם בין שמיתה זו הייתה כדין, כמו הרוגי בית דין, ובין אם מיתה זו היתה שלא כדין. כמו המקרים המובאים בספר חסידים ובשאילת יעב"ץ, הכלי נאסר בהנאה וטעון קבורה ולכן במקרה של תליה יש להביא לקבורה את החבל.

מקורות
מסכת סנהדרין (מ"ה ע"ב). אחד אבן שנסקל וכו'. 
ספר חסידים ( סי' אלף קי"ג). נאמר: סכין אחד  מצאו וכו'. 
שו"ת קול מבשר (חלק א סי' נ"ח): " על דבר השאלה של וועדת הר ציון,".. בסוף פסק שם במקרה דנן שהחבל צריך קבורה.
הרב יעקב רוז'ה 06.12.14

מתנדבי זק"א  סיימו לטפל בגופה בריקבון סמוך לכניסת השבת, ריח רע נודף מגופם, האם מותר להם להתרחץ לאחר כניסת השבת ?

מותר במקרה זה לרחוץ את כל הגוף גם במקומות שיש שיער, במים קרים או במים חמים שהוחמו בערב שבת על ידי דוד שמש. ויש להיזהר לא לסחוט שער. ורצוי להשתמש בסבון נוזלי.

הרב יעקב רוז'ה 13.12.14

השבוע נתקלנו במקרה של נפל (תינוק שנפטר לפני שמלאו לו 30 יום, או וולד שנולד ללא רוח חיים) שפונה ברכב לקבורה, ואביו שהוא כהן ישב בעת הפינוי ברכב. האם הנפל מטמא? ואם כן האם היה מותר לאבא שהוא כהן להיטמא??

א. תינוק שנולד ומת לפני שמלאו לו שלושים יום הרי הוא נפל.

ב. אסור לכהן להיטמא לנפל אפילו הנפל הוא בנו.

מקור בהלכה: 
רמב"ם הלכות אבל רק ב' הלכה ח'.
שו"ע יו"ד סי' שע"ג סעיף ד'.
וכתב שם הש"ך אות ז גם בספק נפל אסור להטמא לו.

הרב יעקב רוז'ה 20.12.14

א. באיזה מצבים מותר ואף מצווה לחלל את השבת משום פיקוח נפש. ואפילו בספק פיקוח נפש? 

ב. מה הגדר של מצב פיקוח נפש. גם בגדול וגם בקטן (בנעדרים)?

א. במקרה של וודאי פיקוח נפש, יש לפעול מייד אפילו תוך חילול שבת. אי לכך, מתנדב שקיבל הודעה בשבת על נעדר עם סיכון גבוה (כמפורט להלן) מותר לו לחלל את השבת ולפעול בכל האמצעים  (להשתמש במערכת כריזה שברכב. הדפסה וכדו') כדי לאתר את הנעדר.

 
באם אין עיכוב וניתן לעשות ע"י גוי מוטב, אך אם עלול להיות עיכוב יש לחלל את השבת ולא לעכב את פעולות האיתור. 

לאחר שנמצא הנעדר או כשנתברר כי אין פיקו"נ יש להפסיק כל חילול שבת, כל אחד מתי והיכן שמגיעה אליו הידיעה. 

אין לחלל שבת כדי למנוע מאחר חילול שבת, שכן האחר כל עוד לא נודע לו מותר לו לחלל שבת. וראוי להודיע ע"י גוי שהנעדר נמצא ע"מ שיפסיקו את חילול השבת.

אלו הן ההגדרות של פיקוח נפש:
א. גדול שיש חשש שנמצא במקום או במצב סכנה.
ב. קטן שאינו יכול לעזור לעצמו ויש חשש סכנה.
ג. ילד עם פיגור שכלי שאין לו חוש התמצאות ויש חשש סכנה לחייו.
ד. גדול עם חשש לאובדניות.
ה. חולה אלצהיימר שנעדר מביתו / מעונו.
ו. גדול שברח ממוסד וחייב לקחת כדורים , אחרת יש חשש לחייו.

התשובות ברובם מהרה"ג רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א דיין בבי"ד של הגאון הגדול ר"ש  הלוי וואזנר שליט"א. וגם מחבר ועד רבני זק"א הרב חיים דביר שליט"א.

נ.ב. בהמשך נביא תשובות הרבנים באלו מקרים יש להיוועץ ברב קודם היציאה על האסור וההיתר.
כמו"כ, לגבי האיסור למתנדב זק"א לחזור לביתו תוך חילול שבת וכו'.
הרב יעקב רוז'ה 27.12.14
במספר אירועים שהיו נראו העוסקים בנפטר כשציציותיהם גלויות.


כל מי שנמצא באותו חדר שבו נמצא מת, או בשטח פתוח - בארבע אמות סביב המת, או בשטח בית הקברות, חייב להסתיר את הציצית באופן שלא תיראנה כלפי חוץ.
למותר לציין שגם מתנדבי זק"א בזמן טיפול  במקרה מב"ט עליהם להסתיר את ציציותיהם.
הרב יעקב רוז'ה 03.01.15

מתנדבי זק"א עוסקים במלאכת הקודש, בטיפול ופינוי של חללים קדושים הי"ד הנהרגים על ידי צר ואויב. לא אחת קורה שמתנדבים אלו - ה' ישמרם- באים לידי סכנה, האם מותר להם לסכן עצמם בפעולת קודש זו ?

בעיקרון, אסור לאדם להיכנס לידי סכנת נפשות כדי לקיים מצוה, שנאמר: "וחי בהם". ולא רק זאת אלא אפילו להציל חיי אדם אחר אין להיכנס לסכנה. כפי שסיכם זאת בשו"ע הרב (או"ח שכ"ט). "אם יש סכנה אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חברו מאחר שהוא חוץ מן הסכנה ואף שרואה במיתת חברו ואע"פ שהוא ספק וחברו ודאי מכל מקום הרי נאמר וחי בהם ולא שיבוא לידי ספק מיתה על ידי שיקיים מה שנאמר "לא תעמוד על דם רעיך" אולם בשעת מלחמה הדין שונה.

ופסק בספר דרכי חסד (עמוד קי"ח) וז"ל: " אין להסתכן בטיפול בחלל. הרי גם בהצלת חיי אדם - שלא בשעת מלחמה -אין למסור את הנפש, קל וחומר שאין להסתכן בטיפול בחלל. אולם כאשר לפעולות הח"ק יש חשיבות צבאית מבצעית, כגון שיש חללים בתוך כלי הרכב המלחמתיים ויש צורך דחוף בכלי הרכב הללו להמשיך הלחימה, או כאשר נמצאים חללים במקום בו הימצאותם פוגעת ביכולת תפקודם של הלוחמים, בשל השפעה מוראלית שלילית- באופן זה פעולת פינוי החללים דינה כפעולה מלחמתית הדוחה פיקוח נפש, וחובה להסתכן".

הלכה למעשה:
עיקר פעילות מתנדבי זק"א אינה קשורה ישירות ללחימה, לכן אסור להם להיכנס לסכנה כדי לטפל בחללים. עליהם להמתין לאחר חלוף סכנת הטילים כדי להגיע לשטח האירוע, כמו כן להתמגן לפי צרכי השטח ולפי אופן האירוע. 

כמו כן, ה"ה לגבי שטח או מקום שיש חשש לחומרים מסוכנים . יש לפעול לפי ההנחיות והוראות הבטיחות של הגורמים המוסמכים, 
הרב יעקב רוז'ה 10.01.15
בשבוע שעבר הגיע בקשה לארגון זקא ע"י משפחה שיקירם קבור בבית עלמין נוצרי וכנראה בטעות.. ובקשה בפיהם אם ניתן להעביר את הנפטר לבית עלמין יהודי כהלכה. (מאחר שבטוח שהנפטר יש לו צער רב מכך).
השאלה הופנתה אל כבוד הרב יעקב רוז'ה - יו"ר וועד רבני זק"א שפסק שחייבים להוציאו מקברו ולקוברו בבית קברות יהודי. מתנדבי זקא המסורים ביצעו את מלאכת הקודש. 
באיזה עוד אופנים מותר ע"פ ההלכה להוציא נפטר מקברו, והאם לכל אחד מותר,  ואיזה תנאים צריך לעוסקים בעבודת הקודש??
א. הוצאת נפטר מקברו נעשית רק במקרים נדירים מאוד כיוון שפעולה זו תלויה במספר תנאים הלכתיים חמורים ביותר.
ב. לכן בכל מקרה יש לקבל פסק הלכתי ברור לאחר שפוסק מוסמך שקל היטב את המקרה ופסק להיתר.
ג. העוסקים בהוצאת המת מקברו חייבים להיות ירא שמים היודעים את כל ההלכות הקשורות  בכבוד המת .
ד. כמו כן מיומנים היטב להוציא את המת בשלמותו ובכבוד הראוי.
ה. במקרה שיהודי קבור בין גויים , כל הפוסקים סבורים שמותר ואף מצוה לפנותו.
‏--