פנייתך התקבלה
בהצלחה
הרשמה לניוזלטר
אני מסכים לתנאי התקנון
בג"ץ הורה: "לא לנתח"

בהרכב של שלשה שופטי בית משפט העליון, השופטים גרוניס, רובינשטיין, ואלון, התקבלה עתירתו של עו"ד שוסהיים והבג"צ הורה על שחרור הגופה לקבורה ללא נתיחה

מאת // זק"א 01.09.2007

ביום שלישי התקבלה הודעה במוקד זק"א על המצאות גופה בדירה באשקלון שהיא למעשה דירה נטושה שהייתה בבעלות או עדיין בבעלות המשפחה. החלונות אמנם היו פתוחים לרווחה, אבל הדלת הייתה נעולה, האחות המבוגרת נכנסה דרך החלון וגילתה את אחיה המנוח. הבית היה מטונף וכנראה היו מאוחסנים בו כל מיני פריטים.

צוות מתנדבי זק"א אשקלון טיפלו בזירת האירוע.

למרות שלא היו כל סימני אלימות על הגופה או פריצה בדירה, התעקשה המשטרה לשלוח את הגופה לנתיחה לחקירת סיבת המוות. טענת המשטרה הייתה שהיות והגופה נמצאה בתנוחה של ישיבה על כורסא, לכן סימני כתמי המוות היו צריכים להיות בחלק התחתון של הגוף ולא כפי שהיו במקרה זה בפניו של המנוח. לכן לדעת המשטרה ניתן לשער שמישהו גם הזיז את הגופה וזה לא אנשי המשטרה ולא צוות מד"א, משום כך מבקשים הם בהתייעצות עם הפרקליטות, לבדוק את הסיפור לעומק על ידי נתיחת הגופה על מנת לקבוע את הסיבה המדויקת של המוות כדי לשלול סיבה למוות לא טבעי.

משפחת המנוח שהם שומרי דת ומסורת מיהרו להתנגד בתוקף, והוסיפו שהמנוח היה חולה כרוני באסטמה ובסוכר. הנושא הועבר לדיון בבית משפט השלום באשקלון אצל השופט ר. בן יוסף. מטעם המשפחה הופיע עו"ד משה אלמליח מהמחלקה המשפטית של ארגון זק"א.

בא כוח המשטרה פקד יוני ממן הודה בבית המשפט, שהאי סדר שקיים בדירה מתאים לאופיים של הדירה ובעל הבית, וגם שאין הוכחה לסימני מאבק במקום. אבל היות ולטענתו נמצאה פצע בכף יד שמאל, הוא דורש נתיחה וגם לא מוכן להסתפק בבדיקה חיצונית.

הסנגור עו"ד אלמליח הגיש לבית המשפט פסק דין תקדימי של מקרה דומה שעל פי החוק נקבע שצריך שתי סיבות או שני תנאים מצטברים כדי להורות על נתיחה, הסיבה הראשונה שהתקיים חשד סביר שמות המנוח נגרם בעבירה. עוד טען עו"ד אלמליח:

- "בעוד שהמשטרה מציינת בבקשה שלה, שיש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו של הנפטר אינה טבעית, החשד הסביר צריך להיות שהמוות נגרם בעבירה ולכן הבדיקה צריכה להיות האם הממצאים כפי שהוצגו מראים עילה לסיבה או יסוד סביר לסיבה שהמוות נגרם בעבירה, כמו קליעים של כדור או סימני מאבק קשים או חתכים שיכולים היו לגרום את המוות וכו'".

כינוס המחלקה המשפטית של ארגון זק"א. צילום ארכיון

 

- "מצד העובדות כפי שהוצגו לא הוצגה שום עובדה או ראיה שמבססת חשד סביר שמות המנוח נגרם בעבירה. מעבר לכך, על פי הפסיקה הקיימת יש צורך לאזן בין האינטרסים השונים היות ומדובר במשפחה דתית ויש עניין של כבוד המת ומשפחתו שהיום נהנים מהגנה חוקתית מכוח כבוד יסוד האדם וחירותו, גם הרקע של הנפטר שהיה חולני כרוני של סוכר ואסטמה, דרך אגב, צבע הפנים זה פחות או יותר של החיים גם, אבל גם אם היה סימן של ריכוז יותר של הדם, אדם חולני יכול להיות שהיה במצב כזה אבל זו לא סיבה שיכולה לבסס חשד של עבירה".

- "אם מאזנים את האינטרסים מצד אחד ומצד שני בודקים את דלות חומר הראיות כדי לבסס חשד סביר זה צריך להוביל לכיוון של שחרור הגופה והבאתה לקבורה בהתאם". בהמשך הדיון הודה נציג המשטרה, שבמכון לרפואה משפטית כבר נעשתה בדיקה חיצונית של הנפטר ולא נמצא סימון למוות לא טבעי. ובכל זאת בהחלטה תמוהה שאינה תואמת כלל וכלל את העובדות שהועלו וצוינו בדיון. החליט שופט בית משפט השלום להורות על נתיחת הגופה. למרות שהוא בעצמו מציין בנימוקיו:

א. שהוא שוכנע שניתוח גופתו של המנוח תפגע במשפחה.

ב. שהצבע של פני המנוח אינו חייב להיות תוצאה של חשד.

ג. שהדירה נמצאה נעולה מבפנים, ועובדה זו אינה מחשידה.

ד. שהאי סדר בדירה יכול להיות מהיות הבית נטוש.

והחמור מכל, שהשופט מעוות את דברי נציג המשטרה בדיון. נציג המשטרה אמר: "שבמכון נעשתה בדיקה חיצונית של הנפטר ולא נמצא סימן למוות לא טבעי". אבל השופט מסובב את הדברים וכותב כך: "גופת המנוח כבר נבדקה במכון בדיקה חיצונית ולא ניתן לקבוע את סיבת המוות על סמך אותה בדיקה". תוך שהוא מתעלם מכך שהמכון קבע "שלא נמצא סימן למוות לא טבעי".

יו"ר המחלקה המשפטית של ארגון זק"א עו"ד דרור שוסהיים מיהר לעתור לבג"צ נגד החלטת בית משפט השלום.

בהרכב של שלשה שופטי בית משפט העליון, השופט א. גרוניס. השופט א. רובינשטיין. השופט י. אלון. התקבלה עתירתו של עו"ד שוסהיים והבג"צ הורה על שחרור הגופה לקבורה ללא נתיחה.