פנייתך התקבלה
בהצלחה
הרשמה לניוזלטר
אני מסכים לתנאי התקנון
החיים נעצרו - הדם והדממה
הייתי שם, גם אתם הייתם. נכון זה לא הראשון, גם לא השני, התקווה בלב רוצה להאמין שזה יהיה האחרון
מאת // עוזר זילברשלג 17.04.2006

היינו שם פעמים רבות, רבות כל-כך עד שנדמה לפעמים שאנו עושים את עבודת הקודש כמו רובוטים.

מבחינה טכנית יכול מאד להיות שהעבודה נעשית באותה צורה בה היא נעשתה בפעמים הרבות לצערנו שקדמו לאירוע הזה.

מבחינה נפשית נראה כי ההתחלה היא די שגרתית, עד שאתה שם לב לפרטים הקטנים. הייתי בפיגוע בתל-אביב, כמו כל המתנדבים שהיו שם גם אני הייתי באמצע החג, הייתי בדרך לסיור שארגנה המשטרה למתנדבי זק"א במרכז ללימודי משטרה בצפון.

אני לא יודע אם כל המתנדבים במקום שמו לב למה שאני שמתי לב אולם אני סמוך ובטוח שהפרטים הקטנים הם שעושים את ההבדל.

מתנדבי זק"א בזירת הפיגוע

אזור התחנה המרכזית בתל-אביב משופע ביונים שבימים כתיקונם מסתובבים בין הרגליים של העוברים ושבים, גם באותו יום נורא של הפיגוע לא הרחק ממקום הפיצוץ ראיתי יונים רבות מסתובבות ומלקטות פירורים.

במקום הפיגוע עצמו ברגע שאותו מחבל ארור שבלחיצת כפתור גדע את חייהם של תשעה קרבנות ה' יקום דמם, והשבית את חגם של משפחות רבות שיקיריהם נפצעו, הוא גדע גם את החיים כולם באזור, והכניס בלב כולם תוגה ועצב על מה שעולל לנו.

הדבר שעבורי סימל יותר מכל את הפסקת החיים במקום, מלבד גופות הנרצחים ששכבו דוממים על המדרכה ומלבד השקט המחריד שהיה סביב, היו אלו היונים המתות ששכבו לצד הנרצחים, והיונים החיות, אלו שמסמלות יותר מכל את השלום, לא חגו באויר מעל האזור הפצוע והמדמם.

דומה שחשו היונים את התופת שהייתה באויר, דומה שהם הבינו שזה לא המקום ולא הזמן ללקט את פירורי המצות שהתערבו בדם הקדושים.

אולי אני נתפס לקטנות אולי תאמרו זה לא מתאים לדבר על יונים בזמן שדם נשפך סביב, אולם אני סבור כי זה הדבר שמבטא יותר מכל את הזוועה הזו שחוזרת על עצמה לדאבוננו פעם אחר פעם.

הרב מרדכי דרוק שליט"א נשא דברים באותו ערב בבית-כנסת סמוך לבית הורי, הוא דיבר גם על הפיגוע עצמו, בדבריו הוא עמד על כך שדבר ראשון אחרי פיגוע אנו מוצאים את עצמנו שואלים מי הנרצחים, ומנסים לנחם את עצמנו בעובדה שאנו לא מכירים או לא קרובים חלילה של אותם קרבנות. "החפץ חיים לא היה אוכל היום ארוחת ערב" אמר הרב דרוק, "גם אם גוים נהרגים בארץ ישראל בנסיבות טראגיות כאלה זה צריך להדיר שינה מעיננו שכך עולל לנו בארצנו".

נכון שהתרגלנו, נכון שיום אחרי כבר אף אחד לא מדבר, אבל אלפי משפחות לא שוכחות עבורם הסבל הוא סבל יומיומי מתמשך, יקירם ששוכב פצוע בבית-החולים או מנסה להשתקם עובר מלחמה מתמשכת עם מלאך המוות ששלח את אותו מחבל ארור.